הפקולטה לענייני
רינת נחום

רינת נחום

הפקולטה לענייני הערכה עצמית

הפקולטה לענייני " הערכה העצמית " , השפעת הילדות על המהות התפקודית בתעסוקה

אין יום שאני לא נוכחת בהשפעת הילדות על המהות התפקודית במקום העבודה ובחיים בכלל. סביר להניח שבעולם פרסמו אי אלו מחקרים על "עיצוב אישיותו של האיש הבוגר – ילדות, משברים, וחוויות מכוננות". אני פוגשת המון אנשים מרתקים, מעניינים מסקרנים ( גם כאלה שפחות .. אבל הם לא קשורים כרגע לנושא ) כמעט בכל פגישת מנטורינג שאני עורכת אני מתחילה .. מלמטה .. מאיפה התגבשת? דווקא אתמול יצא שפגשתי מנהל כישרוני באופן פנומני. היו עוד כאלה בעבר, אחד כזה שהחל את חייו בילדות בשכונה ליד הפחים הירוקים, על הברזלים. משפחה עם 10 נפשות הורים קשיי יום בקושי גמר בית ספר. והנה הוא מולי בשנותה ה- 40 המאוחרות לאחר מס' תפקידי מנכ"ל , תפקידי יו"ר עם השפעה עצומה, מוערך ונבון. נחזור לאתמול, יושב מולי "ילד" שבילה את מרבית חייו כאנדרדוג. לא מקובל חברתית, הורים נפקדים, מורים שהרימו ידיים. אמרו עליו שהוא ילד אלים. הילד רצה שמישהו יראה אותו. הזכרתי לו את תחילת דרכי, את היותי שונה אבל לא אחרת. פחות הייתי ילדה, יותר רוצה להוכיח. גיליתי ממרום ניסיוני כי האנדרדוגים הם שחקני הרכש הכי טובים בארגון, אותם חתולי רחוב שהיה חשוב להם להוכיח למישהו משהו. גיליתי משיחות רבות עם מועמדים שעיצוב תחום העיסוק שלהם, היכולת ההשתכרותית שלהם, האינטלגנציה הרגשית שלהם, תמיד אחרת. גיליתי שהם מסורים, מתמסרים, לא מוותרים. גיליתי שהם חייבים תמיד לנצח, להיות טוטאלים, להיות מובילים להיות מנהיגים. הם חייבים להיות משפיעים. שאלו אותי לא פעם בראיונות למי אני חייבת את הקריירה שלי, את ההצלחה שלי. תמיד, אבל תמיד אני עונה שיש שלושה כאלה. המורה בכיתה א' שקראה לי לחזית הכיתה ואמרה לכל התלמידים כמה יפה הוא כתב ידי וכמה יפה אני כותבת. יש מנהל בית ספר נוסף שלצערי אינו ביננו כי אלוהים בחר שיהיה קרוב אליו. הוא יותר מפעם אחת בתיכון אמר לי " אל תתני לאף אחד להפריע לך, רוצי, לכי תעשי מה שהבטן שלך אומרת. את טובה ויש לך גיבוי מלא ממני" ויש את מי שבחר לומר לי " אל תלכי, זה לא בטוח, אולי תכשלי, עדיף שתישארי כאן " זה האחרון גרם לי להגיע לכל מקום שרציתי להגיע בחיי. גם וגם. מאז, כל פעם שאני פוגשת מנהל שזוכר את המורה להנדסה "המשולשים שלך הכי מדוייקים"  "אף אחד לא עשה את זה טוב כמוך "…אני מבינה שזה היה הסימן שלו לתחילתו של מסע. הוא היה חייב להוכיח לכל העובדים בהמשך שהוא יודע איך עושים משולשים הכי מדויק הכי נכון. הוא יודע. כשאני חוזרת לשנות ה-90 המוקדמות, אני נזכרת בטקסט שגרם לי להתחיל את האבולוציה תעסוקתית שלי. אל מי שהיה שנים רבות המנהל שלי. הוא האמין בי ונתן לי לגדול ולצמוח ולהוכיח שאני ראויה. הוא איפשר לי, הוא גילה שאני הכי רוצה להיות הכי טובה. ונכון הייתי זו שייצרה תוצרים רבים שהשפיעו מאד על מרכז הרווח של הארגון. אתמול דיברנו על " תנאים של חיבה " המנהל ההוא אמר לי שהוא מסכים. הוא מסכים שארגון מאפשר מטפח מעצים הוא המנצח האמיתי. איפה הם המנהלים ההם שרואים את ה"ילדים" הראויים … האם הם יודעים שהם המסורים והמתמסרים ביותר? כן, כי הם עדיין לא הפסיקו להוכיח שהם חייבים להיות ראויים . בעיני הילדים ההם העובדים של היום הם המשפיעים ביותר. דיעה אישית!

כתוב בלשון זכר ומכוון לשני המינים.

מוזמנים לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
דברו איתי ב- WhatsApp
גלילה לראש העמוד