התחלה לא טובה של פוסט מקצועי ? נכון ! זוהי פריסה טקסטואלית לתפיסת עולם
מעל 10 שנים אני מי שאני היום.
לפני 10 שנים הייתי מי שרצו שאהייה, ועוד לפני כן הייתי מה שציפו ממני, ולפני לפני הייתי חומר רך ביד היוצר.
אבל מי סופר?!
יותר מפעם אחת שאלו אותי " איך אני בוחרת" ?
לרוב, השואלים הם אלה שבאמת רצו לדעת את התשובה ולא כאלה שהתחנפו אלי .
בחירות הן עניין מורכב, אבל הם לא העניין של הפוסט הזה.
אני רוצה לספר לכם על יכולת הפענוח. פתרון תרגיל עם 10 נעלמים .
איך מפענחים תקשורת? נראה לי שזו השאלה שאליה אני נדרשת כל יום.
התקשורת לא תאמינו מתחילה בטלפון.
יוצא שגזרתי על עצמי עומס, עומס חיובי .. כי אני טובה בלעשות לעצמי עומס. בעומס, החדות שלי נהיית K4.
מהמקום הזה אני יוצאת ל"התקפה" ( המונדיאל משפיע עלי … ) ונוחתת על הסלולרי של מי שאני רוצה לשמוע אותו.
במתפרצת אני מבינה אם יש לי סיכוי לגול. השיח כאסטרטגיה הוא מאד סתמי.
שאלות סתמיות שלא מובילות לכלום. דווקא בכלום אני מבקשת לבדוק את הסיכוי.
ב "כלום" הזה אני מפענחת . מה יש לו לומר, איך הוא אומר את מה שיש לו לומר ואיך לא תאמינו הוא מקבל אותי כאורחת שנפלה עליו פתאום..
כאסטרטגיה נוספת – יש לי מספר טלפונים סלולרים . אגב, אני אף פעם לא מוכרת סלולר קודם שלי .
הם תמיד איתי … כן כן גם הנוקיה והבלקברי . (אני אוהבת את הביג דטה שלי צמודה רק אלי . הכי דיסקרטי )
הוא לא יכול לזהות אותי בtrucaller ולכן אני אנונימית .
זה הכי אמיתי שיש. הוא הכי אותנטי כי הרי הוא לא יודע שHEAD HUNTER מעבר לקו.
נחזור לאותנטיות..
במפגש ראשוני בין שני אנשים חלים התנאים הבאים ( לא אני המצאתי את זה ) אימפקט ראשוני, הפנמה הכלה אחד של השני, תהליך הסקת מסקנות.
ממרום גילי, אני מבינה שבאופן קבע אני פוסחת על האימפקט הראשוני ועוברת מייד לשלב ההכלה וההפנמה.
במציאות הנוכחית כל אחד יכול לייצר לעצמו אימפקט ראשוני: תמונה הורסת ברשתות, טקסט מפואר ברשת העסקית, תמונות מדויקות ברשת אחרת וTITLE מושלם בכרטיס הביקור / באותה רשת מקצועית.
ולכן, האימפקט הראשוני לא רלוונטי מבחינתי.
הנה בא שלב ההכלה, יש משהו מאתגר בפגישה עם שקט. שקט נפשי, שקט מקצועי, שקט ויזואלי .
הכוונה היא לביטחון.
בצעירותי, הייתי רעשנית, יש האומרים אף דומיננטית יתר, זה היה בעוכריי שנים רבות.
מטיבי עין לב ובטן, ידעו לזהות את חוסר הביטחון שלי.
הפחדנים פחדו והלכו, החוששים התעמתו והגאונים טיפחו אותי.
זה לא שהפכתי לאישה פחות נוכחת. הפכתי לאישה יותר שקטה. עם השנים הבנתי שמשהו בביטחון השתנה.
לא הביטחון העצמי אלא הביטחון בדליוורי שלי.
הפסקתי להיות "פועלת" והתחלתי להיות שקטה. לא שקטה מידי כי אני חייבת להיות נוכחת .
מאז שהבנתי את מה שהבנתי על עצמי הפכתי לאישה המחוברת לבטן של עצמה. הבטן נמצאת במרכז הגוף .
הפכתי את הבטן שלי לכלי. כלי הכלה והפנמה .. אבל אל תתבלבלו … יש שם ש.ג . לא מכניסה זבל למרכז הגוף.
אתמקד בהכלה /הפנמה בשלב התקשורת : כשאני מגיעה עם שקט, השקט אמור להיות מדבק.
אני ב"ממתינה". ממתינה לו שישאל, שיתעניין , שיסתקרן, שיוקיר תודה על מה שיש, שיהיה אסיר תודה על הדרך שעבר עד שהגיע לאן שהגיע, שיהיה בקבלה ושבעיקר יבין שאנחנו עולם קטן משתנה והפכפך …
אבל כשהוא מגיע בועט לכל עבר, משמיץ כל דבר שזז בסביבה, מדבר ברצף מבלי לעצור אפילו לדקה, עסוק בלהרשים , חף מכל סקרנות , לא שואל אף שאלה, מקטר על הזמן האבוד , מתלונן כמה כולם קטנים ממנו וכמה כולם קמים להורגו …
אני מבינה שאין כאן לא כוכב ולא נעליים
אני עוברת לשלב הבא הסקת מסקנות. אני נגשת למרכז הגוף שלי ופוצחת במשנה סדורה מדוע הוא יכול להיות מס' 1 או 2 בארגון הכי גדול בארץ אבל מבחינתי הוא חי במינוס גדול מאד.
אני מבקשת את סליחתו, ומתחילה את נאום חוצב הלהבות שלי שמונה סך הכל 5 דקות ( גם שם הוא בחר להתפרץ ) ואומרת לו שהוא יכול להמשיך עם מישהי / מישהו אחר כי אצלי הוא לא "עבר" את שיחת הכלום. כי הוא כלום ושום דבר . אין מכאן לאן להמשיך…
ואז הוא קם ולא שילם על הקפה ..
בעצם, רציתי לומר שתיהיו טובים, אותנטים, מכילים ומקבלים ואל תנסו לנצח כל הזמן. אין צורך !
נאה דורש, נאה מקיים !!!!!!!!!!!!!!
כתוב בלשון זכר ומכוון לשני המינים.
