בין שאר השאלות שאני שואלת את מי שאני מראיינת /מאבחנת, אני מקפידה לשאול את שאלת השאלות – מה המניע?
מעולם לא נגמלתי מאהבת הקהל, אך איני עובדת בשביל זה. המניע העיקרי שלי נעוץ בהשפעה. ביכולת שלי להשפיע.
בתחילת דרכי כמנהלת היתה דרך אחת מאד מסויימת להוציא ממני את המקסימום, את הטוב, את הכישרון, את התוצאות המיוחלות.
הכל היה טמון במנהל שלי, אני זוכרת שלא פעם השתמשתי במשפט
"על מנת שאצליח אני זקוקה לתנאים של חיבה". זה היה בשנות ה90 המוקדמות. האמנתי בזה. האמנתי שאני חייבת מנהל שיבסס לי תשתית טובה על מנת שאצליח להצליח.
ידעתי שכל משוב ותמיכה שלו, כל רוח גבית ממנו מניעה אותי.
האמנתי בזה בכל ליבי. האמנתי שכדי להצליח אני זקוקה למישהו שיעזור לי להיות טובה.
בהמשך, כשהבנתי שאיני זקוקה יותר לבלון חמצן ע"מ להתנהל, הסרתי מעלי כל הזדקקות למישהו כדי להוכיח משהו.
בשנות –ה40 לחיי הבנתי שאני יודעת לחולל שינויים באומץ, זה קרה רק כשהצלחתי לענות לעצמי על השאלה – מה מניע אותי? כשהבנתי מה מניע אותי החומה נפרצה ויצאתי כדי לעשות ולא כדי להוכיח. הצלחתי ועודני מצליחה להתנהל ולנהל ללא הזדקקות לתנאים כדי להצליח.
אני שומעת מכל עבר כיצד עובדים עוברים מפה לשם, מחליפים מקומות עבודה, משנים והולכים. המנהלים שלהם עסוקים כל הזמן בלשמר אותם, המנהלים מנסים לעצור את בריחת הטאלנטים בכל דרך ומחיר (גלידות ב25 טעמים, פוט מסג', מתנות הביתה, כיסא עם ריפוד נוצות אווז, מקלדת ללא מגע יד אדם ועוד ועוד ) טרללת ושגעת שאיני יכולה להבין ולקבל.
נדמה לי שעובד יסכים להישאר, ירצה לעבוד במלוא תפוקתו ולא יביט או יתמסר לשום האנטר לא בגלל ההטבות כאן בסוגריים אלא משום שהוא מספיק נבון כדי לקבל החלטה הקשורה למניע.
העובד יודע מה מניע אותו לעזוב או להישאר.
אני מודעת להגיון הבריא שיש למרבית מהעובדים. מודעת לכך ששום צ'ופר לא גורם להם להישאר. תוהה אם המעסיקים שמנהלים את אלה שבורחים מבינים מה המטרה ומה המניע להישאר או לעזוב.
המטרה תלויה ביכולת של כל אחד מהם להשפיע. מעבר אימפולסיבי למקום אחר בשל תוספת שכר לא תחזיק מעמד לאורך זמן. המעבר יספק סיפוק כלכלי לחשבון הבנק ולעיתים המציאות מתבהרת מהר מידי וההחלטות נותרות כמתסכלות. כנראה שלא ממש נדע את התשובה הנכונה- האם זה רוח התקופה או שאכן קיים המניע שהניע. ברור שלהיות בתנועה משמע להיות בחיים. זה לגמרי בסדר לזוז וזה ממש בסדר לבצע מעברים בתנאי שהמניע נכון, כשבוצעה אנליזה.
אנליזה קיומית היא זו האורגת את כלל המחשבות שלנו בחיים לכדי החלטה אחראית. התבונה, טמונה באחריות שלנו והיא מגבה כל מניע– מניע כלכלי, מניע לסטטוס אחר והמניע להשפיע. כל אחד והמניע שלו.
ועדיין לא דברתי על המשמעות בחיינו!
מתי אנחנו מחפשים משמעות? ולמה ?
על זה ועוד אכתוב בהרחבה בפוסטים הבאים.
