מה בין אבודים בסהרה לראיון עבודה?

אוי ואבוי אם זו תהייה התשובה שלך
כשישאלו אותך מי פנתה אלייך? מי זו שעניינה אותך למשרה חדשה?  או מי ביצעה לך את ההשמה, או מי ראיינה אותך???
בכל פגישה שמישהו מספר לי שפנו אליו או ראיינו אותו או רַחֲמָנָא לִצְלַן ביצעו לו השמה בעבר ואני שואלת מה שמה? שמו? איך קוראים לו? לה ? מה תפקידו? .. כלום נאדה. לא זוכר.
"ת'אמת, לא זוכר".
זה השלב שאני אומרת בלב….
אם הוא לא יזכור את שמי כנראה שלא הייתי מספיק טובה, עלי לעזוב את המקצוע, יאללה קני קראוון וצאי לטיול בעולם. את סיימת את הקריירה שלך. כך אני אומרת לעצמי כל הזמן..
 
אני נוהגת לראיין מהר ממוקד, ענייני ופרקטי. מקסימום 20 דקות.
תוך 15 דקות (לא יותר) אני יודעת בדיוק אם יש התאמה ולמה ויותר נכון למי.
הראיונות שאני מבצעת (המון) תמיד במציאות .. לא במדומה ולא זומים ולא בשמומים.
לא תאמינו, הריאיון מתחיל במעלית כשאני מגיעה לאסוף אותו, שמה לב לדברים סופר קטנים אך משמעותיים, כשהוא מתיישב אני מדמיינת עצמי עובדת אתו. רואה אותו כל בוקר, נפגשת אתו בקפטריה להכין קפה או בישיבת הנהלה כשהוא לצידי. אני מדמיינת אותי לוחשת לו משהו באוזן – איזו התלבטות שלי ומנסה לזהות אם הוא "יציל אותי" ממבוכה, מדילמה.. ואם אלך לאיבוד אם הוא יהיה זה שאבוא להתייעץ אתו.
אין כאן שום קשר למקצוע שלו, לניסיון שלו, לתמורות התעסוקתיות שלו… הכל מתחיל ונגמר בתדרים אנרגטיים וכימיה.
אני זוכרת תמיד שיש את ההתרגשות בראיון, את הרצון להרשים, את הרצון לא ליפול "בקטנות" להפגין ידע, כישורים ועוצמה. אבל זהו שאין צורך. הפוך גוטה, הפוך …
כנס לחדר, אתה האורח.
על שלושה דברים כדאי לך להתמקד. תסקרן ! תאתגר ! ותגרום לזה שיושב מולך לרצות לעשות איתך טיול ג'יפים בסהרה.
אגב,
במדבר סהרה לפני 4 שנים הלכנו לאיבוד. היינו 12 מטיילים שלא מכירים. נפגשנו לראשונה בקזבלנקה. עשינו את מרוקו בג'יפים. אני במו עצמי נהגתי 3000 ק"מ ב9 ימים. ואז הגענו לסהרה. פנימה לעומק המדבר הנושק ל- 6 מדינות עוינות. מדינות אויב. איתנו 2 עובדים מרוה"מ. 1 רופא,  1מתווך דירות, 2 משפטנים, 2 בנים של, ועוד 3 בנות מקיבוץ בדרום.  ואני.
לעולם לא אשכח איך 12 מטיילים הולכים אחרי 2 גמלים ורועה צאן בלב המדבר וההוא שאומר לכו אחרי. "אני יודע בדיוק איך להוציא אתכם מהבוץ הזה". (כן היה בוץ בפעם הראשונה מזה 100 שנה – בדיוק אז היה שטפון בסהרה)  עם רועה צאן כזה שיכולתי לסמוך על העיניים שלו, הבטחון שלו, השקט שלו וההנחיה שלו הייתי מוכנה ללכת לאיבוד שוב ושוב.
עכשיו תדמיינו איך מזהים אחד כזה שצריך להכניס לארגון.
זה סוד הקסם. בראיון אל תגידו הכל, אל תתפשטו, אל תהיו נחמדים, תכוונו רק למטרה אחת. תגידו בלב המון פעמים "סמוך עלי" ותאמינו  בזה שזה נכון. שאפשר. ואז הטקסטים הנכונים לראיון יצאו מעצמם.
80%  מתהליך קבלת החלטה בראיון עבודה מתבסס על ה DNA הפרסונלי. אני אומרת לכם את זה עם ידיים על האש … לוקחת אחריות על אמירה הזו אחרי 20 שנות שפשוף בשטח…
עוד שלשה נושאים שממליצה לזכור
.1      לא כל מנהל מוכשר ככל שיהיה מסוגל ויכול לנהל עובדים
.2      תמיד, אבל תמיד כשאתם יוצאים מהחדר תדאגו
"         שהריח של הבושם שלכם ישאר בחדר"
)         כמובן במטפורה, הכוונה היא הרושם) 
.3      תמיד, אבל תמיד תייחלו להגיע למצב שרוצים אתכם יותר ממה שאתם
רוצים את התפקיד. משמע ש"יעופו עליכם"

סורי על הכתיבה בלשון זכר, רק מטעמי נוחות. כמובן מופנה לכל המינים