את סוף אפריל 2020 התחלנו בתחילת מרץ 2020
היו אלה ימי תחילת סוף רבעון ראשון. האווירה הייתה מצוינת גם כי החלו מסעות איתור יפים,
רואיינו מועמדים נפלאים טובים ומוכשרים וגם כי ניכר כי תיכף מגיע האביב.
אבל אז נפל הפור בפורים, עברנו מספר מכות הגונות היינו במרפסות והתכנסנו לתוך עצמנו וחשבנו. חשבנו איך עושים סדר וגם שכמוני שהודו לאחד אלוהינו.
ומי שנותר ללא עיסוק ומשרה ושעבר לילות לבנים ללא זיקוקים.
ומהפור הגענו לעצמאותנו.
מהעצמאות הזו נתחיל מהאמצע וננסה להמשיך מהיכן שהפסקנו.
מישהו פעם אמר שחוק מספר אחד בניווטים הוא …
"אם הלכת לאיבוד תמיד תחזור לנקודה האחרונה שאתה זוכר ומשם תתחיל לצעוד הלאה"
כך עשיתי. בימים שהכבישים היו ריקים ומדרכות היו שוממות אני הלכתי,
הלכתי כדי להיות בתנועה וכדי שלא אקפא.
הקיפאון מקפיא, האינדרופיניים האטו מלאכתם במוח אבל הלב.
הלב שלי היה עם אותם מועמדים שהיו בתהליך לקראת תפקיד חייהם. עם מנהלים שכבר חתמו על הסכם השמה חדש ונדרשו לשבת בבית "עד שנדע לאן השוק וההנחיות של ראשי המדינה",
והלב שלי פעם בחוזקה בכל פעם שקיבלתי הודעה "רינת, מה שלומך? איך את מרגישה? איך את עוברת את התקופה?"
הודעות האלה העצימו אותי והחזיקו אותי בחיוך מתוח ימים רבים קדימה.
והיו כאלה. היו כאלה שפשוט רצו לשמוע שאני בסדר.
שמחתי, כי רוב הזמן אני זו שעושה מעקבים על מצב תהליך הגיוס מצב הצבירה ומדד מצב הרוח והסבלנות.
חשבתי שתרצו לדעת, שהמשכנו מהיכן שהפסקנו ועוד האצנו.
משרות חדשות נפתחו, משרות קיימות קיבלו מאפיינים חדשים. מאפיינים פרסונליים. מאפיינים אישיותיים.
ותזכרו להגיע מוכנים לראיון הבא שלכם. תזכרו להגיע עם סיפור טוב למורשת של עצמכם.
תתכוננו לשאלה : "ואיפה היית בקורונה"?
ימי המגיפה כמטפורה לDR-. אם הכינותם מראש, אם התכוננתם וגם אם לא , איך נהגתם כשמציאות נכפתה על ראשכם.
פרטו את המדדים : מדד הייאוש, מדד האופטימיות, מדד הפחד, מדד האילוצים ואומץ ושיקול הדעת.
הדעת שכנראה התקשתה לשאת את הפיטורים והמפוטרים, וצו השעה .
מה היה צו השעה שלכם? תשאלו ותענו. תחדדו. זה חשוב להיות מוכנים גם לספונטניים שבינכם
שתבוא ברכה על ראשכם אמן ואמן
