בר מצווה
בספטמבר האחרון חגגתי 13 שנה.
פתחתי את החברה שלי בספטמבר 2009,
אז למה אני מציינת עכשיו?
כי אני אישה של עיתויים.
השיח עכשיו מזכיר לי את התקופה ההיא, התגובות אז היו די נוקבות,
״תגידי, מה ? השתגעת? עכשיו כשכל העולם מפטר, שיש משבר עולמי, את באה כדי לגייס?״
״עכשיו זה לא הזמן לפתוח חברת השמה״
זו היתה רוח התקופה והתגובה.
היום עכשיו בדיוק כמו אז, אני יודעת בוודאות שלא יופסקו הגיוסים, שההייטק לא יפטר בהמוניו ושהזמנים הם לא ימי קטסטרופה. יש ספין, יש הערכות, יש התכווצות… אבל זה רחוק מהורדת שכר, ולבטח מפיטורים המוניים.
מה כן יהיה?
הגיוסים יהיו שקולים יותר, מדוייקים יותר. (אני שונאת את המילה מדוייק, לדייק, דיוק)
והבשורה, כפי שאני נוהגת לומר 13 שנה,
מידת הערך, אומדן הערך והכישורים האישיים לא נעלמים. מי שיכולתו המקצועית מוכחת לא יתערער.
ב13 שנה הללו, למדתי המון, התעצמתי והשתכללתי ביכולת לזהות מה נכון לי, מה מתאים לי ומאיזה תרבויות עלי לברוח.
היה מי שאמר, עובדים לא עוזבים משרות, הם עוזבים תרבויות רעות.
מנהלים טובים שיודעים לגייס עובדים טובים יודעים לזהות את הצופן.
בכל השנים הללו לא היה יום אחד שלא התרגשתי, לא היה יום אחד שלא ניהלתי משבר כלשהו, לא היה יום אחד שלא חייכתי בשביעות רצון ולא היה לילה שלא עשיתי iso. בקרת איכות אמינות ולוייליות.
לשנתיים האחרונות הגעתי מוכנה. לא עם דפנות משומנות אלא עם אמונה גדולה שלא משנה אילו יכולות יש לי, לא ניתן לקחת אותן ממני. כישוריי לא יאבדו את ערכם.
אני מאמינה שטובים טובים, שערכם לא נעלם, שאופיים ניכר למרחקים ושעוד נכונה לנו דרך להיות יותר טובים.
חג שמח לחוגגים באשר הם.
